Synchronous Optical NETworking (בראשי תיבות: SONET) ו-Synchronous Digital Hierarchy (בראשי תיבות: SDH) הם תקנים המאפשרים העברה של מספר זרמי נתונים דיגיטליים שונים על גבי אותו סיב אופטי בצורה סינכרונית, בעזרת לייזר או אור LED בעל קוהרנטיות גבוהה. השיטה פותחה כדי להחליף את PDH, ששימש להעברה של מספר גדול של שיחות טלפון ונתונים, תוך הימנעות מבעיות סנכרון.
SONET הוא תקן שנמצא בשימוש בעיקר בארצות הברית וקנדה, בעוד ש-SDH הדומה לו נמצא בשימוש בשאר העולם וגם בישראל, וציוד תמסורת רב ברשתות הטלפון פועל לפיו. למרות ש-SONET פותח לפני SDH, הוא נחשב לגרסה של SDH בשל הנפוצות הגדולה יותר של SDH בעולם.
פרוטוקול SDH פותח במקור על ידי מכון התקנים האירופי לטלקומוניקציה (ETSI) וכיום מוגדר בתקני איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי (ITU) במספרים G.783, G.784, G.803, ו-G.707. פרוטוקול SONET מוגדר בתקן GR-253-CORE של חברת Telcordia ובתקן T1.105 של מכון התקנים האמריקני, שמגדיר העברת מידע דגיטלי בסיבים תוך שימוש בלייזרים או בדיודות פולטות אור (LED).
שני הפרוטוקולים פותחו בשנות ה-80 כדי להחליף את מערכות ה-PDH המיושנות, כדי להאחיד את ציוד הטלפון בקצב גבוה, להגדיל את אמינות הציוד ולאפשר שימוש בציוד של ספקים שונים.